לחם, מים ,שאנל : או איך לעשות רוח מבלי להראות "זולה"

 ״השמש והרוח פשוט נמצאים שם וזה חינם אז למה לא להשתמש בהם״
קארל לגרפלד, אחרי התצוגה של שאנל ביום שלישי האחרון בשבוע האופנה בפריז.

אנרגיה היתה מילת המפתח של תצוגת האופנה של שאנל, כפי שתאר זאת קארל לאגרפלד:   "אנרגיה היא הדבר הכי חשוב בחיים,  וכל השאר בא אחר כך..״    
 

 בן 79 ואנרגטי

על מסגרת המשקפיים-דמותה של קוקו שאנל

  ואכן, השנים,הניכרות בשיערו הלבן של לאגרפלד, המכהן מספר לא מבוטל של שנים כמעצב הראשי של בית האופנה, לא ניכרו בחלל התצוגה או בבגדים, המסלול דיבר אנרגיה חדשה אבל לא חדשנית מידי, נעימה.




התצוגה, ליטרלית, הביאה משב רוח רענן, הרצפה נראתה כמו משטח סולארי ולאורך המסלול הוצבו טורבינות לייצור חשמל מאנרגיית הרוח.
 לאגרפלד מרגיע שלא מדובר כאן בהצהרה על מעבר לאנרגיה ירוקה, אלא ב "גל חום" : ״בזמן שעיצבתי את הקולקציה בבית הקיץ שלי בסנט-טרופז פשוט היה לי חם!!!"

 סנט-טרופז,שנוכחותה הורגשה בתצוגה, היא עיירת דייגים בריביירה הצרפתית שהפכה בשנות ה-60 לאחת מעיירות החוף הפופולריות והיוקרתיות, המושכת אליה עד היום עשירים וסלבריטאים מכל העולם.  בשנת 1956 בריז'יט בארדו הצטלמה שם לסרט ״ואלוהים ברא את האישה״- סרט שהביא אותה(ואת סנט-טרופז) לתודעה העולמית .    

      

בסרט (שנחשב אחד הסרטים ששווה ללמוד מהם על סטייל) בארדו היא לוליטה בעלת אנרגייה מינית בלתי ניתנת לריסון, שמשגעת את כל הגברים בעיירה. 

בסנט-טרופז לובשים מכנסי סנט-טרופז?

בסרט היא לבושה בבגדים קלילים המתאימים לשהות מענגת בעיירת חוף, או לא לובשת בגדים בכלל.
על אף ההתערטלויות הרבות בסרט ובקריירה שלה, בארדו מעולם לא נחשבה בחורה זולה, להיפך, היא הפכה שם דבר לשיק צרפתי- משהו קליל פשוט ולא מתאמץ אך בו בעת מתוחכם ויוקרתי.

הפייבורט שלי- כובע בעל שוליים רחבים ושקופים

  גם בתצוגה היתה אותה קלילות פראית ששולבה במראה האלגנטי והיוקרתי המאפיין את שאנל,
 לאגרפלד תיאר זאת כ "שילוב בין כובד וקלילות, שבדרך כלל לא הולכים ביחד", אלה התבטאו גם בשילוב הקסום שנעשה שם בין קיץ לחורף , שילוב שמאפשר לרוח ולשמש לחדור מבעד לבגדים:
מבעד לסריגים שהופיעו גם בגזרות קצרות ולא נראו כבדים כמו סריגי הטוויד האופייניים לשאנל,
ומבעד לכובעים: בעלי השוליים הרחבים מאוד אך שקופים, כאלה המאפשרים חדירה נעימה ואלגנטית של קרני השמש.

** סמנו לעצמכם: הטרנד העונתי :

 "לא עוד כפתורי שאנל , לא עוד שרשראות מוזהבות,  רק פנינים, פנינים ,פנינים"  לאגרפלד.

הכוכבות האמיתיות של התצוגה היו הפנינים, הן היו שם בכל קונסטלציה אפשרית:  על הידיים, על הכפפות, כצמידים, שרשראות, כעיטור לבגדים ולחגורות, מזכירות  את הים, מבריקות וטריות כאילו זה עתה נשלפו מהצדפה.                                  

גם הפנינים, כמו בריז'יט בארדו וכמו שאנל יש בהן משהו המשתמע לשתי פנים , בשל זה , לדעתי, הפכו שלושת אלה כל כך כל כך פופולריים.
 הפנינים- כפי שכתבתי על כך בעבר, נחשבות סממן יוקרתי ורומנטי, אך תהליך הייצור שלהן רחוק מלהיות רומנטי או יוקרתי (הן שכבות של הפרשות הנערמות בתוך הצדפה),
כמו כן , השוק מוצף בזיופים של פנינים- מחרוזת פנינים יכולה ליצור ברגע מראה מפונפן ויוקרתי, אך גם מראה זול ומזוייף.

 גם שאנל,  שנחשב אחד המותגים היוקרתיים בעולם, הוא גם המזוייף בעולם וניתן למצוא זיופים שלו בכל שוק אפשרי.

חברותיי השיקיות ביותר עונדות זיופים של שאנל וזה עדיין מלא סטייל, תשאלו איך ? לאגרפלד כבר ענה על זה , "זה הכל עיניין של אנרגיה .." 

                                                                       
                                                                          אחינועם.